<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא בריה דרב נחמן</h1>
<h2>דף מו.</h2>
גרס' בפ' חזקת הבתים הל' דראה [ב"ב מ"ו ע"א] ת"ר נתחלפו לו כלים בבית אומן הרי זה משתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו. בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהן, מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא א"ר חייא וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טלית' א"ר חייא בריה דרב נחמן לא שנו אלא הוא אבל אשתו ובניו לא והוא נמי לא אמרן אלא דא"ל טלית סתם אבל אמר טליתך הא לאו דידיה הוא. וברית' זו בתוספת' בבב"ק פרק הגוזל את הפרה [פ"י הי"א], והכי תניא הת' אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהן צדקה אבל פורט לו דינר ומחזיר לו את השאר. ובגמ' דידן בהגוזל בתרא [ב"ק קי"ג ע"א] תנא אבל נותן לו דינר וכו'. ומסיק בתוספת' נתחלפו לו כלים בבית האומן אינו רשאי להשתמש ילך ויבקש את כליו בבית האבל או בבית המשתה רשאי להשתמש בהן ויבא הלה ויבקש את כליו. כך מצאתי בשלש' ספרי' כי מפני שהשיטה מוחלפת מגמ' דידן כמו שכתבתיה לא רציתי לסמוך עד שבדקתי בכל אותן שבאו לידי ושוין בגרסתן. אבל בהגוזל בתר' בירושלמ' בתחלתו מייתי להא ונשנת כמו בגמר' דידן אבל שנשנת בלשון נתחלפו לו בבית האומן ישתמש בהן ויוצא ויבקש את שלו בבית האבל או בבית המשתה אל ישתמש אלא יצא ויבקש את שלו, ולא ברור לי אם דוקא הוא הירושלמ' לפי שבכל מקום התוספת' והירושלמ' שוין, ובכאן נותן טעם אחד לרישא וסיפא, ובגמ' דידן נמי מסיק ברישא עד שיבא הלה ויטול את שלו, והירושלמ' מסיק אמ' רב אבא בר חנה לא הוה ר' חייא רובה חביבי פתר לה אלא כגון הדין בר קורא שכל הנוטל מאצלו נוטל ברשות, וכל המניח אצלו מניח ברשות. ונר' כההיא דתנן בפ' הגוזל בתר' [ב"ק קי"ד ע"א] נטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר [נטלו] ליסטין כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אילו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן. ובגמ' תנא ומחזיר לבעלי' הראשוני' ואיכ' דאמ' אם בא להחזיר מחזיר לבעלי' הראשוני' משום מידת חסידות, ומסקנא הא כמ"ד יאוש כדי לא קני הא כמ"ד קני. גר' במס' סוכה פ' לולב וערבה [מ"ב ע"ב] מצות לולב כיצד כל העם מוליכין לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן ומלמדין אותן [וסודרין אותן] על גב האיצטבה בהר הבית והזקנים מניחין שלהן בלשכה ומלמדין אותן לומר כל מי שיגיע לולבי בידו הרי לו במתנה וכו'. ובגמ' דירושלמ' [סוכה פ"ד ה"ב] ר' יעקב דרומייה בעי מתני' דלא כר' יוסי דתני ר' יוסי אומ' בשחרית צריך אדם לומר כל מה שילקטו עניים היום מבין העומרין הרי הוא הפקר, ר' יהודה אומ' לעתותי ערב וחכמי' אומ' אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין. תמן את אמר אין הבקר אנסין הבקר, והכא פי' באתרוג, הבקר אנסין הבקר, תמן לדעתו הוא מבקר ברם הכא על כרחו הוא מבקיר א"ר חנינ' בריה דר' הלל ויאות תדע לך שהוא כן שכבר חילופין בידו. ואף בכאן הירושלמ' מחליף שיטות גמרא דידן דמייתי לה במרובה [ב"ק ס"ט ע"א] ועיין הת' והתנאין בחילוף דר' יוסי לא הוזכר שם אלא ר' דוסא.
